החלטה בתיק בש"פ 969/05

א.         ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 26.1.05 (השופטת נ' אהד) שניתנה במאוחד בתיק ב"ש 93653/04 ובתיק ב"ש 93654/04, לפיה ישוחררו המשיבים למעצר בית.

ב.         ביום 14.11.04 הוגשו נגד המשיבים, בני דודים, כתבי אישום נפרדים בהם הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות, נסיון שוד, שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, פציעה בנסיבות מחמירות (נשק קר) איומים והיזק בזדון, עבירות לפי חוק העונשין תשל"ז - 1977. כתבי האישום מכילים שלשה אישומים. האישום  הראשון מייחס לשני הנאשמים מספר מעשי שוד, וכן מספר נסיונות לשוד, שבוצעו בליל 27.10.04 ובליל 31.10.04. בכל המקרים מדובר בשוד תחנות דלק ו"פיצוציות" שהיו פתוחות בשעות הקטנות של הלילה. המשיבים הגיעו למקום השוד על גבי קטנוע שגנבו, איימו על הנשדדים באקדח מצית, ובאחד המקרים אף היכה המשיב 2 מתדלק בתחנת דלק. בסך הכל בוצעו שישה מעשי שוד, ושלושה נסיונות לשוד. באישום השני נטען כי ביום 21.9.04 תקפו המשיבים את האשם אלטורי, וגרמו נזקים לקיוסק שבבעלותו, וכל זאת על מנת שימסור להם את זהותו של אחר שהעיר הערה בדבר מראה ידידתו של המשיב 1. במהלך האירוע תקף המשיב 1 את אלטורי בסכין, ונגרמו לו חתכים. באותו אירוע הותקף גם מי שניסה להרגיע את המשיב 1. בסוף האירוע איימו המשיבים על אלטורי כי יפגעו בו וישרפו את הקיוסק אם עד למחרת בחצות לא יגיע למקום אותו אחר הנזכר לעיל. באישום השלישי הואשמו שני המשיבים, כל אחד בנפרד, בגרימת נזק בזדון. נטען כי ביום 3.11.04 השתולל המשיב 1 בחדר חקירות של מרחב ירקון במשטרה, גרם נזק לציוד משרדי, והשליך לרצפה שני מחשבים. ביחס למשיב 2 נטען, כי ביום 4.11.04, בעת ששהה בתא המעצר בתחנת המשטרה בחולון, סתם את פתח מוצא המים בתאו, וגרם להצפת התחנה.

ג.          ביום 14.11.04 הוגשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב כתבי אישום נפרדים נגד שני המשיבים, ועמם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון שנערך ביום 2.1.05 הסכימו באי כוח המשיבים כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקשו מבית המשפט להזמין תסקירים לצורך דיון בחלופת מעצר. ביום 20.1.05 נערך דיון נוסף והוגשו תסקירי שירות המבחן, בדיון הציעו באי כוח המשיבים חלופות מעצר, ובא כוח העוררת התנגד וביקש להותירם במעצר. ביום 26.1.05  נתן בית המשפט את החלטתו בבקשה למעצר עד תום ההליכים. השופטת אהד קבעה, כי המשיב 1 ישוחרר למעצר בית לבית דודו ודודתו באילת, והמשיב 2 ישוחרר למעצר בית לבית הוריו במצפה רמון. שני המשיבים נדרשו לחתום על התחייבות אישית על סך 20,000 ש"ח, חתימה על ערבות עצמית בסך 20,000 ש"ח מצד כל אחד מהערבים, והפקדה בסך 4,000 ש"ח. לבקשת בא כוח העוררת הסכים בית המשפט לעיכוב הביצוע לצורך הגשת ערר זה. ביום ו' 28.1.05 התקיים דיון במעמד שני הצדדים, והוחלט כי המשיבים יישארו במעצר עד למתן החלטתי בערר.

ד.         לטענת העוררת, ביום הדיון בבקשה להארכת המעצר (20.1.05), בעודם בתא המעצר בביתהמשפט, שדדו המשיבים את שעונו של עציר אחר שהיה בתא. בגין מעשה זה הוגש ביום 26.1.05 כתב אישום נוסף נגד שניהם, ועמו בקשה למעצר עד תום ההליכים, אך זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בשל העדר ראיות לכאורה.

ה.         (1) בדיון בפני טען בא כוח המדינה, כי טעה בית המשפט בכך ששיחרר את המשיבים לחלופת מעצר. נטען כי העבירות המיוחסות למשיבים חמורות במיוחד, ועניינן מספר מקרים שנעשו בתכיפות ותוך הכנה מדוקדקת מראש. מעשי השוד כוונו כנגד אוכלוסיה פגיעה במיוחד - עובדי תחנות דלק ו"פיצוציות" בשעות הקטנות של הלילה. נטען כי המעשים המאוחרים המיוחסים למשיבים מחזקים את דפוס ההתנהגות האלים, ולא ניתן להסבירם בצורך כלכלי. לדפוס אלים זה יש לצרף גם את העובדה שלשני המשיבים עבר פלילי. נטען כי בית המשפט קמא ייחס משקל יתר לנסיבותיהם האישיות של המשיבים, כפי שעלו מתסקירי המעצר, תוך שהוא מאזן שלא כראוי בין האינטרס האישי לבין הסכנה לציבור.  לבסוף נטען, כי טעה בית המשפט בכך שאישר למשיב 2 מעצר בבית הוריו, שעה שלאביו הרשעות קודמות.

            (2) מנגד, טענו באי כוח המשיבים איש איש לנסיבותיו האישיות של שולחו, כפי שיפורט להלן - המשיב 1, גילו הצעיר ורקעו המשפחתי הקשה מזה והלימודי מזה, ומשיב 2, אב למשפחה גדולה מגיל צעיר, והדגישו את החלופות שאיתר שירות המבחן.

ו.          (1) עיינתי חזור ועיין בערר, בהחלטות הקודמות ובתסקירי המבחן. המעשים המיוחסים למשיבים חמורים, על התשתית הראייתית אין מחלוקת, והערר נסב על השאלה האם יש מקום לחלופה במקרה דנן. אומר כאן, כי כמותי כשופטת בבית המשפט המחוזי, הרהרתי והתלבטתי לא מעט באשר לבקשה, וזאת תוך שהפכתי והפכתי בחומר. ואולם, בסופו של יום, חוששני כי דעתי שונה מדעת בית המשפט המחוזי. אכן, חזקת החפות היא בעלת משמעות, ולזכויות החשודים והנאשמים נתן דעתו המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) שנחקק בתשנ"ו, בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו והרוח שנשבה הימנו. אך לבית המשפט חובה לאזן לבקש בכל מקרה את האיזון בין זכויות אלה לבין בטחון הציבור, וחששם של קרבנות תמימים מן המתנכלים להם, כפי שאירע במקרה זה במצבור של מעשים. השילוב שבין התנהגותם של המשיבים כעולה בראיות לכאורה, בראש וראשונה בעבירות העיקריות, אך אף בזו שלאחר המעצר, לבין עבר קודם של כל אחד מהם, מטה את הכף לכיוון מעצרם. אין בכך כדי להביע דעה כנגד החלופות שהוצעו בשני המקרים, שהן על פני הדברים ראויות, ואני מכבד את המלצת שירות המבחן, אך בתמונה הכוללת סבורני כי לא הופג לעת הזאת החשש לשלום הציבור המאפשר להסכים לחלופה. ער אני לכך שנמצא בפסיקה מגמות שונות בעניינים אלה, אך כעולה מן החוק, מגמת המעצר במקרה דנן היא מניעתית, וסבורני שיש מקום למניעה כזאת.

(2) באי כוח המשיבים טרחו ושירטטו כמצוות תפקידם - תמונה חיובית ככל האפשר של המשיבים, רקעם, גילם ומצבם המשפחתי. אכן, המשיב 1 הוא בן 19. איש צעיר שסיים לא מכבר 12 שנות לימוד בפנימיה צבאית, תוך שזכה להערכת מוריו, ובמהלך לימודיו אף נשלח למיונים ליחידות מובחרות בחיל הים. מדריכו בבית הספר כתב כי צוות בית הספר ראו במשיב 1 "הצלחה, ואיש צבא לשנים רבות". לטענת בא כוחו, נשלח המשיב 1 ללימודים במסגרת פנימייתית על מנת להרחיק אותו מסביבת הבית שהיתה אז קשה ביותר על רקע היות אביו נרקומן ובעיות אחרות. לטענת המשיב 1 בשל רקע זה נמנעה ממנו האפשרות להתגייס ליחידות מובחרות, והוצע לו להשתלב ביחידות שאינן מתאימות, לטענתו, לרמתו, כעולה מתסקיר המעצר , והסתבכויותיו קשורות קשר הדוק לתחושת האכזבה והניכור הנובעות מדחיית גיוסו. המשיב 1 שהה בעבר בבית דודו, אשר ביתו היווה למשיב 1 מעין "ביתשני", ובו מצא דמות אב.  שירות המבחן התרשם כי הדוד מבין את חומרת המצב בו נתון המשיב 1, והוא מעוניין לתמוך בו. סברתי שמא בכל זאת יש מקום לאפשר למשיב זה לשהות במעצר הבית. ואולם, שבתי ונתתי אל לבי, כי בעיניים פקוחות - אין המדובר בנרקומן - נטל המשיב על פי הראיות לכאורה חלק בסדרת עבירות קשות של שוד לרבות תוך ונדליזם לשמו, נגד אנשים שלא עשו לו כל עוול; משנעצר, גרם נזק במשטרה כנטען (לא אדרש לעבירה בבית המעצר), ולמרבה הצער, בצקלונו הרשעה כפולה בפריצה לרכב ובגניבה מתוכו זה לא כבר, ולא אמרתי הכל. לא ראיתי מנוס מייחוס חשיבות לכך. אין להלום שבגלל אכזבה מאי קבלה ליחידה פלונית בצבא ינהג אדם כך, בלא שיעלה כלפיו חשד כבד למסוכנות. לא השתכנעתי כי ניתן לעת הזאת להפיג חשש זה, עם כל הרצון הטוב לשוב ולהתחשב בגיל ובנסיבות.

            (3) המשיב 2 הוא בן 25, נשוי ואב לארבע בנות, שאת הצעירה בהן, שנולדה לאחר מעצרו, לא הספיק לראות. המשיב 2 תיאר קשר קרוב עם המשיב 1, אליו נקשר אגב סיוע שהציע בשיקום דודו, אבי המשיב 1. למשיב 2 עבר פלילי, האמור לגבי בן דודו נכון גם כאן ואולי ביתר שאת נוכח גילו המבוגר יותר - עבירות שיש בהן אלימות וונדליזם, לרבות לאחר המעצר, ועבר פלילי המעלה חשש מסוכנות, ולא השתכנעתי כי ניתן לאשר אף לגביו חלופה. בשני המקרים, המדובר בעבירות שבחלקן, כמו באירוע הקשור במתלונן אלטורי, אך לא רק בו, אי אפשר לאתר אלא אלימות רעה לשמה.

ז.          אני נעתר איפוא לערר. המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים. אם אכן לא ראה המשיב 2 את בתו הקטנה מאז נולדה, יש מקום להסדיר זאת ואבקש כי ייעשו הסידורים המתאימים לכך על-ידי פיקוד ביתהמעצר.

           ניתנה היום, כ"ז בשבט תשס"ה (6.2.05).

                                                                                      ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: